#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה מותר להשרות דיו מערב שבת?	"כיון שהתחיל מבעוד יום וממילא נגמר הפעולה בשבת מותר [ופשטות הגמ&#x27; (שבת י&quot;ח ע&quot;א) הוי איסור לש וכן הוא מפורש ברש&quot;י שם, אבל הרמב&quot;ם ס&quot;ל דהוא איסור צובע] (מ&quot;ב ס&quot;ק א&#x27;)"	סימן רנב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה חייב על אפיה בשבת, הרי הוא לא עשה אלא תחילת המלאכה ועדיין לא נאפה?	"ביאר הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ב&#x27; - ד&#x27;) דלעולם אזלינן בתר התחלת המעשה והוי כאילו עשה כולו, ולפיכך מותר לעשות מלאכתו מערב שבת וגם חייב על זריעה ואופה בשבת, אלא שנסתפק אם אפה סמוך לסוף שבת אם נתחייב או לא, ע&quot;ש [אבל מבואר בסמוך (לגבי טחינה בריחים) דזהו דוקא במלאכה שדרכו לעשות במשך זמן אבל בשאר מלאכות נחשב כגרמא]"	סימן רנב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה מותר ליתן אונין של פשתן לתנור מבעוד יום ולא חיישינן שמא יחתה?	"איתא בגמ&#x27; (שבת י&quot;ח ע&quot;ב) דלא יגלה הגחלים כיון שהרוח קשה להאונין (מג&quot;א ס&quot;ק א&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק ב&#x27;)"	סימן רנב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מתי מותר ליתן צמר לתוך היורה מערב שבת?	"דוקא כשאינה על האש [משום חשש חיתוי, ואפי&#x27; אם יש זמן שיקלוט מבעוד יום (מ&quot;ב ס&quot;ק ד&#x27;), דאל&quot;ה לתני ב&quot;ה מתירין רק בעקורה מהאש אבל כשאינה עקורה מודה לב&quot;ש דאסור, אלא על כרחך אפי&#x27; כשאינה עקורה אינם מודים לגמרי לשיטת ב&quot;ש, דלפי ב&quot;ש מותר לאחר שנקלט הצבע משא&quot;כ לב&quot;ה אפי&#x27; כשנקלט הצבע אסור שמא יחתה כדי שיקלוט היטב (שעה&quot;צ ס&quot;ק ד&#x27;) {וצריך למחות תיבות משיקלוט העין (ר&quot;י באק)}] וגם טוחה הכיסוי בטיט [כדי שלא יגיס]"	סימן רנב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו האיסור להגיס היורה של צמר?	"רש&quot;י והטור פרשו משום מבשל, אבל תוס&#x27; והרא&quot;ש פרשו משום צובע [ואם הוא מבושל כל צרכו, כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ב&#x27;) דלפי טעמו של רש&quot;י יהא מותר אבל לפי תוס&#x27; יהא אסור, והשו&quot;ע לקמן (סי&#x27; שי&quot;ח סעי&#x27; י&quot;ח) מחמיר אפי&#x27; כשהוא מבושל כל צרכו ופי&#x27; המג&quot;א משום שע&quot;י ההגסה נקלט הצבע בצמר יותר, והקשו האחרונים שהוא סתירה בשו&quot;ע דכאן כתב טעם האיסור משום מבשל, ועי&#x27; במחה&quot;ש]"	סימן רנב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לפרוס מצודות 1) מבעוד יום 2) בשבת?	"1) כן 2) לא, שמא יכנס חיה בשעת פריסתו ויהא חייב משום צידה (תוס&#x27; שבת י&quot;ז ע&quot;ב, מ&quot;ב ס&quot;ק ז&#x27;)"	סימן רנב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לעשות קנין בערב שבת ע&quot;מ שיחול בשבת?	"המהרש&quot;ג (ח&quot;ב סי&#x27; ע&quot;ב וסי&#x27; קי&quot;ז) מתיר כמו שאר מלאכות שמותר מערב שבת אע&quot;פ שנגמרים בשבת, וכן מבואר מתרוה&quot;ד דאב אינו יכול לפדות את בנו מערב שבת כדי שיחול הפדיון בשבת מפני שהוא מפסיד הברכה אבל מצד הקנין בשבת אינו חושש (וכן פסק המ&quot;ב לקמן סי&#x27; של&quot;ט ס&quot;ק כ&quot;ז), אבל רע&quot;א (מהוד&quot;ק סי&#x27; קנ&quot;ט) חולק על התרוה&quot;ד ומחמיר, וביאר האבני נזר (או&quot;ח סי&#x27; נ&quot;א) דאינו דומה לשאר דברים המותרים מערב שבת דקנין חמור טפי דצריך חיות האדם כדי שיחול הקנין בשבת, והאג&quot;מ (או&quot;ח ח&quot;ג סי&#x27; מ&quot;ד) כתב דיש להחמיר כרע&quot;א מספק, אבל מחדש דאפי&#x27; לרע&quot;א מותר אם הקנין חל מערב שבת על תנאי. ונראה להביא עוד ראיה ממ&quot;ב לעיל (סי&#x27; רמ&quot;ו ס&quot;ק י&quot;ד וס&quot;ק י&quot;ז) דכתב דאין להשכיר לגוי בהמה מערב שבת על דעת להקנותה לו בשבת משום חשש מראית העין, ומשמע דליכא איסור משא ומתן בשבת. ועי&#x27; בספר מסחר בשבת (עמ&#x27; 233) דכתב דהמהרש&quot;ג כתב דאפי&#x27; רע&quot;א מודה היכא שאינו מקפיד שיחול הקנין בשבת בדוקא, ועיי&quot;ש (בהע&#x27; 8) דר&#x27; קושנר הביא כמה ראיות לזה, וכן מקיל הקובץ הלכות (פ&quot;ד סעי&#x27; ג&#x27;)"	סימן רנב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מתי מותר למכור חפץ לגוי בערב שבת?	אם הוא מוציאו מפתח ביתו מבעוד יום, ומותר להטעינו על חמורו מבעוד יום (שו&quot;ע, ביה&quot;ל ד&quot;ה למכור)	סימן רנב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אסור למכור חפץ לגוי כשהוא אינו מוציאו מבעוד יום?	"כדי שלא יהא נראה כאילו צוהו להוציאו לחוץ, והרמב&quot;ם ס&quot;ל כדי שלא יחשדוהו שמכרו בשבת, ולפי&quot;ז יהא אסור אפי&#x27; בעיר המוקפת חומה, ולמעשה החמירו האחרונים לגבי מכירה ושכירות לחוש לשיטת הרמב&quot;ם [אולם השעה&quot;צ (ס&quot;ק י&#x27;) הביא קולה מחיי&quot;א דבמקום צורך גדול יש להקל בעיר המוקפת חומה], אבל לגבי שאילה לגוי סתם המ&quot;ב לעיל (סי&#x27; רמ&quot;ו ס&quot;ק ט&#x27;) להקל בעיר המוקפת חומה, ורק בשעה&quot;צ (ס&quot;ק ז&#x27;) הביא חומרת המג&quot;א דחושש לדעת הרמב&quot;ם לכתחילה [וביאר המחה&quot;ש דדוקא כשהוא באמת מכירה או שכירות יש לחוש שמא יאמרו דהחלות היתה בשבת משא&quot;כ כשהוא באמת שאילה לא חיישינן שיאמרו דהוא מכירה ושכירות]"	סימן רנב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הגוי השאירו בביתו של ישראל ובא בלילה ללקחו?	"כתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה מבעוד) דיש להקל בשעת הדחק ליתן לו ואפי&#x27; כשאינו אלם דהרי הוא רק מראית העין של איסור דרבנן ואמרינן דזה מותר בחדרי חדרים [ולילה נחשב כחדרי חדרים] וכמ&quot;ש תוס&#x27; בכתובות (ס&#x27; ע&quot;א) {ומכאן אינו ראיה לגבי מקח וממכר בשבת דאפשר דהגוי כבר הגביה החפץ קודם שבת}"	סימן רנב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מהני לייחד מקום לגוי בביתו של ישראל?	"הדרכ&quot;מ (ס&quot;ק א&#x27;) הביא קולה זה מהגהות מרדכי אבל מסיים ההגהות מרדכי דיש להחמיר שלא להרגיל הגוים בכך (ומובא ברמ&quot;א), וביאר המג&quot;א (ס&quot;ק ה&#x27;) דהתכלית של יחוד מקום הוא לעשותו חפצו של הגוי (מג&quot;א ס&quot;ק ג&#x27;), אבל השיג עליו רע&quot;א הרי הגוי קונה אותו משעת הגבהה, ובאמת המ&quot;ב (ס&quot;ק י&#x27;) כתב דהתכלית של יחוד מקום הוי לעשותו ביתו של גוי, והנה המג&quot;א (שם) והט&quot;ז (ס&quot;ק ג&#x27;) הביאו חולקים על ההגהות מרדכי וס&quot;ל דלא מהני יחוד מקום דהרי אפי&#x27; שכירות לא קניא וכ&quot;ש יחוד מקום וא&quot;כ לעולם הוא ביתו של ישראל, ועוד הקשו עדיין יש בו משום מראית העין שנראה כביתו של ישראל, וממילא מסיק המג&quot;א דאין להקל אלא בגוי אלם וגם ביחוד מקום (מג&quot;א ס&quot;ק ד&#x27;), והט&quot;ז מקיל בגוי אלם אפי&#x27; בלא יחוד מקום דחז&quot;ל לא גזרו בכי האי גוונא, והמ&quot;ב (ס&quot;ק יא) נקט כהט&quot;ז. "	סימן רנב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מהני להשכיר מקומו להגוי?	"העולת שבת מקיל, אבל המג&quot;א (ס&quot;ק ה&#x27;) ועוד אחרונים מחמירים (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;א)"	סימן רנב סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר ליתן בגדים לכובס בערב שבת 1) אם קצץ 2) אם לא קצץ?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר על סי' רמ""ז ♦<br><img src=""paste-9824e9068e8028aa03c95b344a1cebca2e2a79b6.jpg"">"	סימן רנב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשהוא נותן הדברים לגוי סתם?	"ההגהות מרדכי מחדש דכיון שאין עושין בחנם מסתמא הוי כקצץ ומותר (ומובא להלכה בחיי&quot;א), אבל הביה&quot;ל (ד&quot;ה אם) הביא כמה ראשונים שחולקים עליו וס&quot;ל דאינו סומך דעת דשמא יתן לו רק דבר מועט וא&quot;כ עושהו על דעת הישראל והוי כשלוחו, ומ&quot;מ המג&quot;א (ס&quot;ק ו&#x27;) כתב דנוהגין להקל בזה&quot;ז ליתן הכלים סתם לכובס דהרי הקצבה ידוע (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ד) [והביה&quot;ל (שם) מסתפק עד כמה מקיל המג&quot;א, אם הוא מקיל רק כשהוא מבטיח ליתן לו שכר סתם ודוקא בכובס סומך שיתן לו שכר הרגיל או דלמא מקיל אפי&#x27; אם לא הזכיר השכר כלל וסומך שמסתמא יתן לו שכרו]"	סימן רנב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הגוי עושה בטובת הנאה?	"היינו כשהוא נתרצה לעשותו בחנם (מ&quot;ב ס&quot;ק ט&quot;ו), והמחבר ס&quot;ל דהוי כמו קצץ דמסתמא הוא בעבור טובה שעשה עמו לפני זה, אבל הרמ&quot;א מחמיר (ב&quot;י, דרכ&quot;מ ס&quot;ק ב&#x27;), וכן אשכחן מח&#x27; זו לעיל בסי&#x27; רמ&quot;ז [ומודה הרמ&quot;א היכא דהגוי מעצמו אמר שיעשה בחנם (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;א)]"	סימן רנב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בביתו של ישראל?	"אסור אפי&#x27; במקום שידוע לכל שהוא קבלן דהרי מחזי כאילו צוה לו לעשותו בשבת (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ז), ולפיכך אם צריך לעשות מלאכה על רשותו צריך להקנות לו החפץ מבעוד יום שיהיה שלהם לגמרי (שעה&quot;צ ס&quot;ק י&quot;ז) {ונראה דאין זה היתר גמור אלא כדי שיקיל עליהם האיסור דהרי מבואר לעיל (מ&quot;ב סי&#x27; רמ&quot;ד ס&quot;ק י&quot;ד וס&quot;ק ל&#x27;) דאסור לסתת אבנים של הגוי סמוך לבנין ישראל, וכן אסור לשפחה לעשות מלאכה בביתו של ישראל מפני הרואים}"	סימן רנב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מתי מותר ליתן לגוי דבר בערב שבת כשלא קצץ?	אם יש שהות לגמור המלאכה קודם שבת (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ט)	סימן רנב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"מה הדין ביום ה&#x27; כשהוא עושה בחנם אבל מצפה לתשלום?"	"לפי הרמב&quot;ם והשו&quot;ע (סי&#x27; רמ&quot;ז סעי&#x27; א&#x27;) אסור, ולפי הרא&quot;ש מותר, והרמ&quot;א (שם) היה מקיל כהרא&quot;ש אם צריך לכך, וחידש המג&quot;א (ס&quot;ק ח&#x27;) דדוקא התם לא הקיל הרמ&quot;א אלא בשעת הצורך דבשליחת אגרת הוי ליה כאילו הוא אומר לו לילך בכל יום אפי&#x27; בשבת, אבל כשמקבל לעשות כלים בביתו אין קפידא לישראל מתי יעשה והרמ&quot;א מקיל לגמרי מיום ה&#x27; (ביה&quot;ל ד&quot;ה אסור), אכן הקשה עליו הגהות ברוך טעם (מ&quot;ב עו&quot;ה הע&#x27; ס&quot;ג) דלפעמים הוא להיפך דלא אכפת ליה מתי הגיע האגרת ומצד שני רוצה שיגמור המלאכה במהרה, אלא פי&#x27; החילוק דבאגרת כיון שיצא לדרך אין דרכו לשבות עד שמביאו למי ששלחו אליו ולכן נראה כאילו מצוה לו לילך בשבת משא&quot;כ באומן העושה מלאכה יתכן שישבות בשבת ולכן אין נראה כ&quot;כ כאילו נתן לו לעשות בשבת."	סימן רנב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך למחות כשרואה הגוי עושה מלאכתו בשבת בעבורו [חוץ מביתו של ישראל] 1) כשקצץ 2) כשנותן לו שכר בלא קציצה 3) בחנם כשנתרצה הגוי 4) בחנם כשהתחיל הגוי מעצמו לעשותו 5) בשכיר יום?	"1) בודאי א&quot;צ למחות דבעבידתיה קעסיק (מג&quot;א ס&quot;ק ט&#x27;, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ב) 2) הב&quot;י והב&quot;ח ס&quot;ל דאפי&#x27; בכה&quot;ג א&quot;צ למחות אבל השיג עליהם המג&quot;א (שם) דזהו כלא קצץ, ותרצו האחרונים (א&quot;ר, תוספת שבת) דהב&quot;י והב&quot;ח מיירי כשאמר שיתן לו שכר הראויה דהוי כאילו קצץ (וכמ&quot;ש השו&quot;ע לעיל סי&#x27; רמ&quot;ז סעי&#x27; ב&#x27;), ולכו&quot;ע בכה&quot;ג א&quot;צ למחות (מ&quot;ב שם, שעה&quot;צ ס&quot;ק י&quot;ח) [וחידש רע&quot;א בשם השלחן עצי שטים דאפי&#x27; אם אמר שיתן לו שכר סתם דאינו כקצץ אבל אמר הכי ביום ה&#x27; דמותר [לפי הרמ&quot;א] או שאמר בערב בשבת באופן שהיה יכול לגומרה ג&quot;כ א&quot;צ למחות דכיון דעושה אדעתיה דשכר הוי כאילו בעבידתיה קעסיק (ביה&quot;ל ד&quot;ה ואם)] 3) כשהיה נתרצה לעשותו בחנם, אע&quot;פ שהמחבר ס&quot;ל דהוי כמו קצץ דעושה בעבור טובה שכבר עשה להגוי לפני זה מ&quot;מ כיון שאינו נותן לו שום שכר עכשיו הוי כאילו עביד מדעתיה וצריך למחות (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ב) {ודוקא אם רואהו, ולאפוקי משכיר יום בסמוך דצריך למחות אפי&#x27; שלא בפניו}, והוסיף הרמ&quot;א דאפי&#x27; אם נתנו לו כמה ימים קודם שבת [וכ&quot;ש דאסור לפי הרמ&quot;א דס&quot;ל דאינו כקצץ], וביאר הערוה&quot;ש (סעי&#x27; י&quot;ד) דכיון דלא קצץ ממש כשרואין אותו עושה עבודה בשבת חיישינן שמא הוא אדעתא דישראל ולכן צריך למחות להראותו שאינו חפץ בעשייתו בשבת, ואם אינו ציית לו מותר דעכשיו ניכר דאדעתא דנפשיה קעביד 4) לכו&quot;ע הוי כקצץ ומותר אפי&#x27; בערב, אכן לגבי החיוב מחאה, הדרכ&quot;מ (ס&quot;ק ב&#x27;) כתב דכיון דהוי כקצץ א&quot;צ למחות, אבל כתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה בטובת) דפשוט דלפי המחבר צריך למחות דס&quot;ל דכל שהוא בחנם בעבור טובה אע&quot;פ דהוי כקצץ אינו ממש כקצץ וצריך למחות 5) צריך למחות אפי&#x27; כשעושה מלאכתו בביתו של הגוי בצינעא (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ג) [וביאר ספר מסחר בשבת (עמ&#x27; 11) ע&quot;פ הגר&quot;ז דזהו כשאינו עושה מלאכה שלימה אלא עובד כמה שעות סתם והוי שכיר יום גמור ולפיכך אסור לגמרי, משא&quot;כ בשילוח אגרת דמבואר לעיל דמותר כשהוא שכיר יום כל זמן שאינו משלחו בערב שבת (שו&quot;ע לעיל סי&#x27; רמ&quot;ז סעי&#x27; ג&#x27;) היינו במלאכה שלימה שלא יחזור באמצע העבודה והוי כקבלנות אלא שמשלם כפי השעות ולפיכך אסור בערב שבת]"	סימן רנב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לסיכום, מהו החילוקים בהחיוב מחאה?	"{כנראה שיש ג&#x27; חילוקים, א&#x27; כשהוא בביתו של ישראל לעולם אסור שמא יאמרו שצוהו לעשות בשבת (מ&quot;ב ס&quot;ק י&quot;ז), ב&#x27; כשלא קצץ עמו ודוקא כשרואהו דאז נראה דאדעתיה דישראל קעביד [והפרטים בעיקר בסעיף זה], ג&#x27; בשכיר יום דאסור מדינא משום שליחותו של ישראל קעביד ועל כן יש חיוב מחאה אפי&#x27; בצינעא בביתו של גוי (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ג)}"	סימן רנב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך למחות אם רואה שהגוי עושה מנעלים בעבורו?	"כתב המג&quot;א (ס&quot;ק ט&#x27;) דא&quot;צ למחות כיון דהוו של הגוי ויכול למוכרם לאחר (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ג), והביא המג&quot;א מהגהות מרדכי דא&quot;צ למחות כשעושה הגוי בשלו אבל אם מבעיר עצים של הישראל שצריך רשות ממנו צריך למחות [ופשוט דכל זה כשגוי עובד בביתו שלו אבל כשהוא בביתו של ישראל צריך למחות אפי&#x27; כשעושה בשלו וכמ&quot;ש המ&quot;ב לעיל (סי&#x27; רמ&quot;ד ס&quot;ק י&quot;ד)]"	סימן רנב סעיף ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בגוי העובד על העורות 1) בביתו של גוי 2) בביתו של ישראל 3) בחוץ?	"1) מצדד הב&quot;י דמותר אפי&#x27; כשהוא ניכר שהוא עורות של ישראל 2) אסור בכל אופן 3) אם הוא מפורסם שהוא של ישראל אסור וצריך למחות בידו דיש חשד שמא יאמרו שהוא שכיר יום (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ד, ביה&quot;ל לעיל סי&#x27; רמ&quot;ד סעי&#x27; ד&#x27; ד&quot;ה דינה) [והמג&quot;א (ס&quot;ק י&#x27;) מחלק דאם רק יצא קול שהוא עושה בעבור ישראל אינו אסור מדינא אבל טוב להחמיר [כגון בציור של תשובת הרשב&quot;א (מובא בב&quot;י) דרצה שיחתוך ערבה בעבורו שיהא מזומנת לו למוצש&quot;ק, דטוב להחמיר מפני שנעשה בפרהסיא {אבל אינו אסור משום מחובר דאינו עובד על קרקע ישראל}], אבל אם שם ישראל נקרא עליהם אסור מדינא, וכן פסק הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ט&quot;ו), ומוסיף דיש עוד חילוק ביניהם, דאם לא נקרא על שם ישראל סגי במחאה בעלמא משא&quot;כ כשנקרא שם ישראל עליו צריך לעשות כל טצדקי שלא יעשנה בשבת], והמ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ה) הביא קולא מתוספת שבת דאם אינו ידוע של מי הוא מותר [ונראה דקולה זו נאמר רק למטלטלין המפורסמת ולא לקרקע ממש (ר&quot;י באק)], ועוד הביא קולא מחיי&quot;א דאם ידוע שכל בני העיר עובדין עורות בקבלנות ליכא חשד דשכיר יום ומותר {ומכאן מבואר דהמ&quot;ב אינו חושש להר&quot;ן במטלטלין וכמ&quot;ש לעיל בסי&#x27; רמ&quot;ד}"	סימן רנב סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לחוש שיעבוד בשבת [כשהוא עובד במקום מפורסם]?	"אין צריך לחוש שיעבוד בשבת (מג&quot;א ס&quot;ק י&#x27;), אבל אם יודע בודאי שיעבוד בשבת אסור ליתנו לו (פמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק י&#x27;) (ביה&quot;ל ד&quot;ה טוב)"	סימן רנב סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נשבר מכונית שלו בערב שבת, האם מותר לצלצל לגוי לתקנו אם יבא לאחר שקיעה?	"{אם המכונית על רשותו אסור, ואם הוא ברחוב נראה דאם אינו ניכר שהוא של ישראל בודאי מותר, ואפי&#x27; אם ניכר שהוא של ישראל יש להקל ע&quot;פ המ&quot;ב (ס&quot;ק כ&quot;ה) דהביא התוספת שבת דמותר כשאינו יודע של מי הוא, וגם יש להתיר ע&quot;פ החיי&quot;א דמנהג כל בני העיר בקבלנות [ומבואר דלא חיישינן להר&quot;ן במטלטלין]}"	סימן רנב סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	אם הגוי נגמר מלאכתו בשבת, האם מותר ליהנות ממנו מיד?	"הר&quot;ן ס&quot;ל דמותר כיון שקצץ אדעתיה דנפשיה קעביד [ודוקא כשקצץ, אבל בטובת הנאה אסור כמו שמחמירים לגבי מחאה (רע&quot;א), וכן משמע מגמ&#x27; ביצה (כ&quot;ד ע&quot;ב) דהגוי היה מביא לו דורון, ומסתמא מחמת טובת הנאה ואפ&quot;ה היה אסור (ר&quot;י באק)], אבל ההגהות אשר&quot;י ס&quot;ל דאסור [כיון שמ&quot;מ נעשה בשביל הישראל (מג&quot;א ס&quot;ק ט&quot;ו, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ח), וס&quot;ל דכל הדברים שתנן במתני&#x27; בשבת (קכ&quot;ב ע&quot;א) דמבואר דאסור ליהנות ממנו מיירי אפי&#x27; בקצץ (ביה&quot;ל ד&quot;ה ויש)], והוסיף האו&quot;ז (דרכ&quot;מ ס&quot;ק ד&#x27;) דצריך להמתין בכדי שיעשו. להלכה, השו&quot;ע מקיל כהר&quot;ן, אבל הרמ&quot;א מחמיר כההגהות אשר&quot;י והאו&quot;ז, אבל מקיל כשהוא צריך אליו בשבת [דהיינו כשאין לו בגד אחר, ודלא כהל&#x27; חוה&quot;מ דמקילין כשהוא סתם צורך המועד (ביה&quot;ל ד&quot;ה שצריך)]"	סימן רנב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם יש קציצה בגוי, והוא הדליק נר לישראל בשבת?	"יתכן דלפי המחבר מותר ליהנות ממנו דומיא דבגד [וס&quot;ל דהא דתנן בשבת (קכ&quot;ב ע&quot;א) דאסור ליהנות מהנר וכבש ומילוי מים היינו כשלא קצץ], אבל הרמ&quot;א לקמן (סי&#x27; רע&quot;ו סעי&#x27; א&#x27;) פסק דאסור [ואפי&#x27; בביתו של גוי, דאילו בביתו של ישראל בלא&quot;ה צריך למחות ולא מהני קציצה (שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ב)] וסותר מש&quot;כ הרמ&quot;א כאן דמדינא מותר לסמוך על השו&quot;ע אלא שלכתחילה מחמיר כההגהות אשר&quot;י והאו&quot;ז, ותי&#x27; המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;א) דהדלקת הנר גרע טפי דודאי מכוון שהישראל יהנה ממלאכתו בשבת משא&quot;כ בעשיית בגד מכוין להשלים פעולתו ואפשר דהישראל לא ישתמש בה עד לאחר שבת [וק&quot;ק למה לא כתב הרמ&quot;א לקמן האי טעמא להחמיר (ביה&quot;ל ד&quot;ה שאז)], והוסיף הביה&quot;ל דלפי&quot;ז צריך לומר דגם השאר ציורים במשנה בשבת (קכ&quot;ב) כגון מילוי מים ועשיית כבש דאסורים אפי&#x27; בקציצה מיירי בציור דניכר שהוא עושה לצורך ישראל ליהנות בשבת, וכן מבואר בפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק י&quot;א) דאם אומר לגוי למה לא גמרת והוא השיב אעשה זאת למענך בשבת דאסור ליהנות ממנו בשבת (מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ז)"	סימן רנב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הגוי נגמר מלאכתו ביו&quot;ט ראשון בחו&quot;ל?	"מבואר בביצה (כ&quot;ד ע&quot;ב) דיש ב&#x27; טעמים בחיוב להמתין כדי שיעשו, רש&quot;י ס&quot;ל כדי שלא יהנה ממעשה שבת ותוס&#x27; ס&quot;ל כדי שלא יבא לבקש מהגוי לעשות המלאכה, וכתב המג&quot;א לקמן (סי&#x27; תקט&quot;ו ס&quot;ק ג&#x27;) דהיכא דקצץ עם הגוי אין לחוש לטעם של תוס&#x27; אלא לטעם של רש&quot;י, ומאידך גיסא בשני יו&quot;ט של גליות לפי רש&quot;י א&quot;צ להחמיר מיו&quot;ט ראשון ליו&quot;ט שני דאחד מהם חול ממ&quot;נ וא&quot;כ לכו&quot;ע מותר ליהנות ביו&quot;ט שני לאחר כדי שיעשו, והא&quot;ר מקיל יותר דאפי&#x27; ביו&quot;ט ראשון מותר לאחרים ליהנות מיד (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ב, מ&quot;ב ס&quot;ק כ&quot;ט) "	סימן רנב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין כשגמר הגוי מלאכה דרבנן?	"הפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק י&quot;ב) הביא ממג&quot;א לקמן (סי&#x27; תקט&quot;ו) קולא בזה דא&quot;צ להמתין בכדי שיעשו [לפי חומרת הרמ&quot;א], אבל מדברי המתחיל של הביה&quot;ל (ד&quot;ה שהא&quot;י) משמע דס&quot;ל דיש להקל לגמרי במלאכה דרבנן, וצ&quot;ע למעשה (ר&quot;י באק)"	סימן רנב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם מסתפק אם נגמר קודם שבת?	"הרמ&quot;א הביא משלטי הגיבורים שמותר, וביאר המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ג) דיש לצרף שיטת המחבר דמקיל אפי&#x27; אם נגמר בשבת [ואע&quot;פ שאין מקילין בס&quot;ס בדבר שיש לו מתירין הכא עדיף טפי דמדינא קיי&quot;ל כשיטת המקילין (פמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק י&quot;ג)]"	סימן רנב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם נגמר העיקר מלאכה מערב שבת אלא שתקנו מעט בשבת?	"כתב המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ג) דאם היה יכול ללובשו בלאו הכי מותר, והוסיף הנתיב חיים דה&quot;ה כשנתן כלי פשתן למכבש דאם היה אפשר ללבשו מלפני שבת מותר ליהנות ממנו בשבת (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&#x27;), אולם אם מתבייש להשתמש בכלי כמו שהוא קודם שבת אסור (פמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק י&quot;ג) [והקשו האחרונים ממ&quot;ב לקמן (סי&#x27; שכ&quot;ז ס&quot;ק ט&quot;ו) דמבואר דצחצוח מנעלים הוי הנאה חדשה, ותי&#x27; רשז&quot;א (מנח&quot;ש מהדו&quot;ת סי&#x27; כ&quot;ד אות א&#x27;) דיש לחלק בין מלאכה דאורייתא ומלאכה דרבנן {ודוחק קצת דמשמע מביה&quot;ל (ד&quot;ה שהאינו) דסימן זה מיירי באיסורי דאורייתא, אלא נראה לפרש דתלוי אם היה מתבייש ללובשה בלא צחצוח}], והאג&quot;מ (יו&quot;ד ח&quot;ג סי&#x27; מ&quot;ז אות ב&#x27;) ס&quot;ל דלהדליק מזגן בחדר הוי הנאה חדשה ואסור ליהנות ממנו (מ&quot;ב דרשו)"	סימן רנב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה אסור להביא כלים מביתו של האומן?	העולת שבת כתב משום מראית העין, והמג&quot;א משמע דס&quot;ל משום עובדא דחול והר&quot;ן משמע דאסור משום טירחא (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ד, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;א, ביה&quot;ל ד&quot;ה מבית)	סימן רנב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם יש היתר להביאו מבית האומן 1) אם נגמר קודם שבת 2) לצורך שבת 3) ע&quot;י גוי 4) מבית האומן של ישראל 5) אם לבשם בבית האומן 6) אם אינו מאמין האומן להניח שם עד לאחר שבת?	"1) הב&quot;י הביא צדדין דמותר כיון שמותר להשתמש בו, אבל למעשה כתב הב&quot;ח דאסור משום מראית העין או משום עובדא דחול, וכן פסק המ&quot;ב (ס&quot;ק ל&quot;א) 2) אסור (ב&quot;י, מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ד, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;א) 3) המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ד) מצדד לאסור משום טעמא דעובדא דחול (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;א), והמאמר מרדכי ס&quot;ל דאפי&#x27; לפי הטעם דמראית העין ג&quot;כ אסור (מ&quot;ב עו&quot;ה הע&#x27; ק&quot;ה) [ודלא כהא&quot;ר והחמד משה שמקילין ע&quot;י גוי (שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ח)] 4) המ&quot;ב (ס&quot;ק ל&quot;ב, שעה&quot;צ ס&quot;ק כ&quot;ט) מדייק מהב&quot;י דאסור, אבל מסתפק בביה&quot;ל (ד&quot;ה מבית) כשהוא לצורך שבת דליכא חשש מראית העין באומן ישראל וגם ליכא טרחא כשהוא לצורך שבת אלא דלפי הטעם דעובדא דחול עדיין יש לאסור, ומסיים וצ&quot;ע 5) כתב הלבוש דעדיין אסור משום מראית העין (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;א) 6) הביה&quot;ל (ד&quot;ה בשבת) מצדד להקל להביאו בצינעא לתוך ביתו כשהוא צריך הבגד לשבת [דיש לצרף שיטת הר&quot;ן דס&quot;ל דמותר כל זמן שהוא לצורך שבת דעכשיו ליכא טרחא (מ&quot;ב עו&quot;ה הע&#x27; קכ&quot;ב)]"	סימן רנב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר ליכנס לגוי 1) העושה מנעלים 2) חנוני המוכר מנעלים, וליקח ממנו בשבת?	"1) ההגהות אשר&quot;י מתיר אם אינו קוצץ עמו דמים וס&quot;ל דאינו אסור מחמת כניסה לבית האומן מפני שאינו מראית העין דאין הדרך בני אדם ליתן לו מלאכה אלא הוא עושה מעצמו ואדעתיה דנפשיה קעביד [ודוקא בעיר שרובן גוים (מג&quot;א ס&quot;ק ט&quot;ו)], אבל המג&quot;א (שם) ושארי אחרונים חולקים עליו וס&quot;ל דאסור ליכנס לבית האומן וההגהות האשר&quot;י מיירי רק בדיעבד אם כבר נכנס וקנה המנעלים שמותר ללבשם בעיר שרובן גוים [ולפי&quot;ז אסור אפי&#x27; אם נגמר מערב שבת (ביה&quot;ל ד&quot;ה אבל)] 2) המג&quot;א (ס&quot;ק ט&quot;ו) מצדד להקל, אבל התוספת שבת והפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק ט&quot;ו) מפקפקין דעדיין יש לאסור משום עובדא דחול (מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ג)"	סימן רנב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם המנעלים שנעשו בשבת מוקצה?	הרבינו יו&quot;ט ס&quot;ל דהם מוקצה, אבל רבינו אליהו התיר משום גמרו בידי אדם (ב&quot;י), וקיי&quot;ל דאינו מוקצה (ביה&quot;ל ד&quot;ה מותר)	סימן רנב סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו דברים שמותר לעשות מערב שבת?	"מותר לפתוח מים לגינה, ולהניח קילור עבה על העין [וקילור רך מותר אפי&#x27; בשבת כיון שצריך לשרותה מבעוד יום איכא הכירא (טור, שו&quot;ע לקמן סי&#x27; שכ&quot;ח סעי&#x27; כ&quot;א, מ&quot;ב ס&quot;ק ל&quot;ז)], ולתת מוגמר בכלים, ולתת שעורין בגיגית, מפני שקיי&quot;ל כבית הלל דלית להו שביתת כלים"	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בזיתים וענבים כשהם מחוסר 1) ריסוק 2) דיכה 3) שחיקה?	"♦ עיין תרשים בסוף הספר ♦<br><img src=""paste-162e18b9eca79cdc9550ad91a1ee2b06b668c8f6.jpg"">"	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם טען בקורה על זיתים וענבים מבעוד יום?	"אם הוא סמוך לערב דלא הגיעו לשיעור ריסוק א&quot;כ המשקין שיצאו מהם אסורים לכו&quot;ע [והב&quot;י הביא מרבינו ירוחם דאסור לעשות הכי אע&quot;פ שאינו רוצה לשתות המשקין, אבל מדייק מהטור דמותר, וכ&quot;כ הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ז&#x27;) שמותר], אבל אם טענו בעוד היום גדול דכבר הגיעו לשיעור ריסוק קודם שבת, כתב המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ח) דהשו&quot;ע פסק כהרי&quot;ף ורמב&quot;ם דעכשיו הוי רק איסור דרבנן לסחטן ומשקין שיצאו מהן מותרים (מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ב), אבל הביה&quot;ל (ד&quot;ה מותר) הביא הא&quot;ר דפסק כהרא&quot;ש וטור דס&quot;ל דעדיין יש בו איסור דאורייתא לסחטן והמשקין אסורים, ועל כן צריך לעשות גם ריסוק ואז טעינת הקורה הוי כדיכה ואז המשקין יהיה מותרים."	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין 1) בבוסר 2) במלילות 3) בשום?	"1) לפי השו&quot;ע צריך לרסקן מבעוד יום כדי שיהא מותר לשתות המשקין שיוצאין מהם [והם בכלל ענבים שיש בהם איסור סחיטה דאורייתא (מג&quot;א ס&quot;ק י&quot;ט)], אבל לפי הא&quot;ר צריך לעשות גם דיכה מבעוד יום 2) דינו כמו בוסר, וביאר המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ט) דאע&quot;פ שאין בהם איסור דאורייתא דסחיטה מ&quot;מ יש בהם איסור דאורייתא דדש [וביאר היד אפרים דכשהוא מתכוין לסחטן וא&quot;א לסחיטה אם לא שיתפרקו קצת חיטין מהשבלין ממילא הוי כמתכוין לדש], אבל הביה&quot;ל (ד&quot;ה בוסר) מיישב דאע&quot;פ דסחיטתן אינן אסורים אלא מדרבנן אפ&quot;ה אם לא התחיל מבעוד יום המשקין אסורים, וכמ&quot;ש בסמוך אצל שום 3) אע&quot;פ ששום מוזכר בגמ&#x27; שצריך לרסקן קודם שבת אינו מוזכר בטור ושו&quot;ע, וביאר המג&quot;א (ס&quot;ק י&quot;ט) דכיון דאין בהם איסור סחיטה מדאורייתא א&quot;צ לרסקן מבעוד יום, והא דהגמ&#x27; הזכירם היינו לומר דאם לא רסקן מבעוד יום אסור לגמרו בידים בשבת, אבל הקשה המחה&quot;ש איך יתרצו תוס&#x27; (לפי&#x27; קמא) הא דקתני שום, הרי סבירא להו דיגמרו היינו שיאכל בשבת, והרי בשום אפי&#x27; אם לא רסקו מבעוד יום יהא מותר לשתות המשקין שיוצאין מהן בשבת, ותי&#x27; הביה&quot;ל (ד&quot;ה בוסר) דהא דאמרינן דבדבר דהוי רק איסור סחיטה מדרבנן לא גזרו על המשקין שזבו מהן היינו דוקא כשהתחילו לרסקן מבעוד יום מעט אבל אם לא התחיל כלל מבעוד יום המשקין אסורים אפי&#x27; אם סחיטתן אסורין מדרבנן, והביא ראיה מתותים ורימונים דאיתא בגמ&#x27; דאם הכניסן למשקין המשקין אסורים אע&quot;פ שסחיטתן אינו אלא איסור דרבנן "	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר ליתן מים למקפאה בערב שבת?	"כתב רשז&quot;א (שש&quot;כ פ&quot;י הע&#x27; ט&#x27;) דמותר כמו טעינת ענבים מערב שבת שעושה יין בשבת ואינו אסור משום נולד, והוסיף דאפי&#x27; אם נפשר הקרח אח&quot;כ בשבת וחוזר להיות מים אינו אסור משום נולד דהיה מים מתחילת שבת"	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לעשות דבר מערב שבת אם הוא משמיע קול?	"איתא בברייתא דהרבה דברים מותרים בערב שבת חוץ מנתינת חטין לריחים, ורב יוסף מוקמיה כב&quot;ש דאית ליה שביתת כלים וכולם מותרים משום דמפקיר להו חוץ מנתינת חטין לריחים דאסור ולב&quot;ה הכל מותר ולית ליה לרב יוסף איסור השמעת קול, אבל רבה ס&quot;ל דליכא מ&quot;ד דס&quot;ל דיש שביתת כלים וא&quot;כ טעמא דב&quot;ש הוי דחושש שמא יעשה מלאכה בשבת גופה, וב&quot;ה הוא התנא דהברייתא דאינו חושש לזה והא דאסרינן נתינת חטין לריחים היינו משום השמעת קול [דהוא אוושא מילתא וזילותא דשבת (טור)]. נמצא לפי רב יוסף אין איסור בהשמעת קול ולפי רבה יש איסור. להלכה, המחבר פסק כר&quot;ת והרמב&quot;ם והרי&quot;ף דפסקו כרב יוסף דליכא איסור [אבל במקום שנהגו איסור אין להתיר], והרמ&quot;א פסק כתוס&#x27; דפסקו כרבה דיש איסור [ומיהו במקום שנהגו היתר אין למחות בידם (דרכ&quot;מ ס&quot;ק ז&#x27;, ביה&quot;ל ד&quot;ה והכי)], ובמקום פסידא מקיל הרמ&quot;א דיכול לסמוך על המחבר דפסק כרב יוסף [אבל רבה גופיה היה מחמיר אפי&#x27; במקום פסידא (מג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;א)], ומדייק בקובץ הלכות (פ&quot;ד הע&#x27; ז&#x27;) דא&quot;צ הפסד מרובה, וגם יש עצה להשכירה לגוי (מג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ב)"	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להעמיד זייגע&quot;ר 1) מערב שבת 2) בשבת?	"1) כתב הרמ&quot;א דזה מותר דהכל יודעים שדרכן להעמידו מאתמול [ומכאן מבואר דהזלזול שבת אינו ההשמעת קול בעצם אלא ממה שנראה שהוא השמיע הקול בשבת, ועי&#x27; בקובץ הלכות (פ&quot;ד הע&#x27; ח&#x27;) דמאריך לבאר הזילותא דהיינו כשהוא עושה דבר בפרסום שמעורר ספק בעיני הבריות שמא עושה מלאכה בשבת] 2) מבואר מכאן שאסור, וכתב המ&quot;ב (ס&quot;ק נ&#x27;) דאפשר דהוא מלאכה דאורייתא [תיקון מנא (מ&quot;ב סי&#x27; של&quot;ח ס&quot;ק ט&quot;ו)]"	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בריחים של גוי?	"כתב המג&quot;א (ס&quot;ק כ&#x27;) דפשוט דמותר ליתן לו החטין מערב שבת, ועוד אפי&#x27; אם רק השכירו מותר דאדעתיה דנפשיה קעביד (מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ח) {וה&quot;נ מבואר דהאוושא מילתא הוא מחמת האיסור מלאכה בשבת אבל כשהגוי עושה מעצמו ליכא איסור לגרום השמעת קול}"	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לעמוד אצל הגוי כשהוא טוחן בחטין של ישראל?	"כתב המג&quot;א (ס&quot;ק כ&#x27;) דלכתחילה לא יעמוד אצלו דנראה כשלוחו, אבל אם השעה צריכה לכך כגון סמוך לפסח כדי שלא יחמיצו מותר, והט&quot;ז (ס&quot;ס רמ&quot;ד) מקיל טפי דאפי&#x27; כדי שלא תגנב ג&quot;כ מותר לעמוד אצלו ובלבד שלא ידבר עמו בשום עסק (מ&quot;ב ס&quot;ק מ&quot;ח, שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;ב)"	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו האיסור ליתן החטין לתוך הריחים של מים בשבת?	"חידש המג&quot;א (ס&quot;ק כ&#x27;) דהוא איסור דרבנן שהרי המים עושה המלאכה, והביא ראיה מתוס&#x27; שבת (י&quot;ח ע&quot;א) דכתבו דאיצטריך רבה לחדש האיסור דהשמעת קול מחמת הברייתא דהיה א&quot;א לאוקמיה כב&quot;ש דס&quot;ל דטעמא דב&quot;ש משום דגזרינן שמא יעשה מלאכה גם בשבת, והקשה המג&quot;א עדיין מצי לאוקמיה כב&quot;ש ולמימר דזהו הטעם דאסור ליתן החטין בריחים, אלא על כרחך ב&quot;ש גזרו רק באיסורי דאורייתא ונתינת חטין בריחים של מים הוי רק איסור דרבנן, אכן הקשו עליו כל האחרונים (אבן העוזר, רע&quot;א, דגול מרבבה, נתיב חיים) דאי אמרת דתנא דברייתא ב&quot;ש היא א&quot;כ למה מותר ברישא לעשות כל מלאכות אלו ליחוש דלמא יעשה אותם בשבת (וכ&quot;כ המהרש&quot;א שם) [ועי&#x27; ביד אפרים דרצה לחלק דב&quot;ש גזרו דוקא אם יש חשש שיעשה המלאכה גופה בשבת, ע&quot;ש], והמג&quot;א הקשה על עצמו מתוס&#x27; שבת (י&quot;ז ע&quot;ב) דכתבו דאם הניח המצודה ומיד בא החיה חייב משום צידה אע&quot;פ דאתי ממילא, וכן הקשה מהדביק פת בתנור דחייב אע&quot;פ דאתי ממילא, ותי&#x27; הנתיב חיים דהכל תלוי כיצד נעשה במשכן וכיון שבשלו הסממנים דהוי ממילא ה&quot;ה שחייב בפת בתנור, משא&quot;כ בטחינה היו טוחנים בידים ולא ע&quot;י מים ממילא, ולגבי צידה תירץ דכשבא החיה מיד הוי כאילו צד בידים. ולמעשה, אע&quot;פ המג&quot;א ס&quot;ל דטחינה בריחים של מים הוי איסור דרבנן, כל האחרונים חולקים עליו וס&quot;ל דהוא איסור דאורייתא, ודוקא כשהוא מתחיל תיכף (ביה&quot;ל ד&quot;ה להשמעת) [והוסיף הערוה&quot;ש (סעי&#x27; ט&#x27;) דבודאי יש להחמיר ע&quot;פ מש&quot;כ בריש הסימן דהכל נגרר אחר עשיית פעולתו]"	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הוא מוסיף תבואה ע&quot;ג התבואה בהריחים?	"הביה&quot;ל (ד&quot;ה להשמעת) מסתפק אם זה דומה למוסיף שמן בנר דהוי חיוב חטאת דאפשר דדוקא התם חייב משום דהנר דולקת עכשיו יותר טוב א&quot;נ הפתילה עכשיו מושכת השמן שהוא הוסיף או דלמא חייב שהריחים בודאי יטחון גם תבואה זה, ומסיים וצ&quot;ע {ויש להוסיף עוד צד לאסור ע&quot;פ הרא&quot;ש (ביצה) דס&quot;ל דהשמן נעשה כדבר אחד, וה&quot;נ נימא דהתבואה הוי כדבר אחד, אכן מבואר לקמן (סי&#x27; תק&quot;ב סעי&#x27; ב&#x27;) לגבי עצים ביו&quot;ט דמותר לשמט עצים ממדורה אם עדיין לא אחזה באש ואינו דומה לשמן שבנר, וש&quot;מ דלא נעשה כדבר אחד, ולכאורה גם משמע דלא אמרינן הסברא דודאי יטחון תבואה זו דה&quot;נ נימא דודאי יבער עצים אלו}"	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הוא פותח המים של הריחים בשבת?	פשוט להביה&quot;ל (ד&quot;ה להשמעת) דלכו&quot;ע מחויב חטאת דהוי כח ראשון	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין אם הוא מוסיף תבואה לריחים של רוח?	"התפארת ישראל כתב דפטור שמא יפסוק הרוח [והתראת ספק הוא לשון מושאל (מ&quot;ב עו&quot;ה הע&#x27; קפ&quot;ז)], אבל השיג עליו הביה&quot;ל (ד&quot;ה להשמעת) דאפי&#x27; אם יפסוק הרוח הרי עדיין מתנענע הריחים מעט ויטחון כגרוגרת [ועוד הקשה ר&quot;י באק דהכא הוא מכוין להמלאכה ויהא חייב אפי&#x27; אם אינו פס&quot;ר]"	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להפעיל 1) מכונת יבוש ומדיח כלים 2) גנרייטור 3) noise machine, אם נמשך לשבת?	"1) כתבו הפוסקים (מנח&quot;ש ח&quot;א סי&#x27; י&#x27; אות ב&#x27;, אג&quot;מ או&quot;ח ח&quot;ה סי&#x27; כ&quot;ב אות ל&quot;ח) דאסור משום השמעת קול, והאור לציון (ח&quot;ב פט&quot;ז אות ל&quot;ח) מקיל בשעת הדחק [וכן מסתבר דהוי כמו במקום פסידא, וכמו במלון דהם מחויבין ע&quot;פ חוק המדינה להשתמש במדיח כלים (רי&quot;א פארכהיימער בשם הרב שמעון שוואב זצ&quot;ל, מובא בקובץ הלכות פ&quot;ד הע&#x27; ט&#x27;)] (מ&quot;ב דרשו) 2) מותר כמו זייגע&quot;ר (חזו&quot;א, מ&quot;ב דרשו) 3) אם נשמע בחדר אחר אסור, אמנם אם יש בו צורך כגון לעזור השינה מותר דהוי כמו מקום הפסד (רי&quot;א פארכהיימער שליט&quot;א)"	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר להשתמש ב-hour glass בשבת?	"כתב הפמ&quot;ג (מש&quot;ז ס&quot;ק ז&#x27;) שמותר דהוי כלי שמלאכתו לאיסור ומותר לצורך גופו ומקומו {וש&quot;מ דא&quot;צ להשתמש בה בשינוי}, ועי&#x27; מש&quot;כ לקמן סי&#x27; ש&quot;ח סעי&#x27; נ&quot;א"	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לגבי שעון מעורר בשבת, האם מותר 1) להכינו לעוררו בשבת 2) לזז המונע בפעמון כשאינו חשמלי?	"1) האג&quot;מ (או&quot;ח ח&quot;ד סי&#x27; ע&#x27; אות ו&#x27;) מחמיר כשהוא נשמע בחדר אחר [וכן מבואר מזייגע&quot;ר דכפשוטו אינו נשמע חוץ לבית ואפ&quot;ה צריך ההיתר דהכינו מאתמול (קובץ הלכות פ&quot;ד הע&#x27; ה&#x27;)], אכן רשז&quot;א (שש&quot;כ פכ&quot;ח הע&#x27; ס&quot;ה) ושבט הלוי (ח&quot;א סי&#x27; מ&quot;ז) מקילין [ותמה בקובץ הלכות (פ&quot;ד סעי&#x27; ח&#x27;) למה נוהגין להקל הרי דרך בני אדם להכינו בלילה קודם שינה, ודוחק לומר דזה עדיף שהקול בא לאחר זמן דהרי הזייגע&quot;ר נמי בא לאחר זמן ואפ&quot;ה אינו מותר אלא משום שהדרך להכינו מאתמול, ויש אומרים שנוהגין להקל מפני שהוא לצורך מצוה (עי&#x27; בהערה מרי&quot;א פארכהייעמר) {וי&quot;ל דמיירי במעורר שעל הטלפון ניידי דא&quot;צ לתקנו כל לילה ולילה א&quot;נ כבר נהגו להקל וכמ&quot;ש הדרכ&quot;מ וביה&quot;ל}] 2) פשוט דמותר לזזו להפסיק המעורר, ולגבי להזיזו כדי שיעורר לאחר זמן, לפי הפוסקים דאסור להשמיע קולו מערב שבת כשהוא נשמע בחדר אחר בודאי אסור, אלא אפי&#x27; להמתירין עדיין יש לדון מצד האיסור השמעת קול בשבת גופה דאינו תלוי בהגדרים של האיסור שבערב שבת, ומ&quot;מ כתב האור לציון (ח&quot;ב פל&quot;ט אות ג&#x27;) דה&quot;נ מותר דהוי רק גרמא על איסור דרבנן דמותר {וכמ&quot;ש בפתיחת דלתות הבית אע&quot;פ שגורם המזגן לעבוד במהרה די&quot;ל דהוא פס&quot;ר דלא אכפת ליה דהוי גרמא לאיסור דרבנן}"	סימן רנב סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר לצאת סמוך לשקיעה לרה&quot;ר בכלים 1) בידו 2) תחובין בבגדו?	"1) לא, דחיישינן שמא ישכח [שהוא שבת (תוס&#x27; י&quot;א ע&quot;א, מג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ד)] ויוציא אפי&#x27; בשבת [וה&quot;ה כשהוא מונח בכיסו שהוא דרך הוצאה (מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ב)], וביארו תוס&#x27; (שבת י&quot;א ע&quot;א) דחיישינן שמא ישכח ויצא ואח&quot;כ יזכור שהוא בידו וישכח שהוא שבת ומש&quot;ה אינו גזירה לגזירה [והביה&quot;ל (ד&quot;ה שמא) מציין למאירי דתי&#x27; דגזירה לגזירה הוי רק אילו עשה כן במזיד יהא פטור אבל בענינינו אם יעשה הכי במזיד יהא חייב ואינו גזירה לגזירה] 2) כן דקיי&quot;ל דרבא דלא גזרינן גזירה לגזירה [דלא כרבינו ירוחם דפסק כאביי], ואם הוא חייט לר&#x27; יהודה יש בזה איסור דאורייתא וגזרינן ולר&quot;מ אינו איסור דאורייתא ולא גזרינן, והרמב&quot;ם והשו&quot;ע פסקו כר&quot;מ [דהסוגיא קאי כר&quot;מ (מגיד משנה, ערוה&quot;ש סעי&#x27; י&quot;ז)], אבל הגר&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ח) פסק כר&#x27; יהודה דר&quot;י ור&quot;מ הלכה כר&quot;י (עירובין מ&quot;ו ע&quot;ב), וגם פשטות המשנה משמע דגזרינן על אומן (ביה&quot;ל ד&quot;ה בידו)"	סימן רנב סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה נקרא סמוך לחשיכה?	"הפמ&quot;ג (א&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ו) כתב שהוא חצי שעה קודם חשיכה [והביה&quot;ל (ד&quot;ה סמוך) הביא מירושלמי (שבת פ&quot;א ה&quot;ב) דאסור ממנחה קטנה {דס&quot;ל דמשנה דדף ט&#x27; נמי מיירי במנחה קטנה ודלא כבבלי}, אבל אינו מובא בפוסקים אלא בפירוש ר&quot;ח (שבת י&quot;א ע&quot;א), ולא חיישינן לשיטה זו {ובאמת, בירושלמי יש עוד מהלכים דחשיכה אינו מזמן המנחה}]"	סימן רנב סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בתפילין?	"מותר לצאת אפי&#x27; סמוך לחשיכה מפני שאסור להסיח דעתו ממנו [ואע&quot;פ שהיסח הדעת הוי רק קלות ראש מ&quot;מ מפני שאסור להקל ראשו בהם יזכור לסלקן קודם שבת (דרכ&quot;מ ס&quot;ק ט&#x27;, מג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ה)], והמ&quot;ב (ס&quot;ק נ&quot;ד) פסק כרוב אחרונים (ב&quot;ח ומג&quot;א, דלא כב&quot;י) דמותר דוקא כשהם בראשו ולא בידו, ועי&#x27; להלן"	סימן רנב סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"למה איצטריך בתפילין טעמא דאסור להסיח דעתן מהם, הרי מבואר בגמ&#x27; (שבת ס&quot;א ע&quot;א) דליכא איסור דאורייתא לצאת בתפילין בראשו בשבת, וא&quot;כ הוא גזירה לגזירה?"	"1) הרבינו ירוחם הוכיח מכאן דקיי&quot;ל כאביי גזרינן גזירה לגזירה&lt;br&gt;2) הב&quot;י תי&#x27; דהכא מיירי כשתפילין בידו, והא דאמרינן דאסור להסיח דעתו מהם כשהם בראשו, כ&quot;ש כשהם בידו [אבל הב&quot;ח ושאר האחרונים השיגו עליו דליכא איסור היסח הדעת כשתפילין בידו]&lt;br&gt;3) הב&quot;ח (ומג&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ד לפי המחה&quot;ש) תי&#x27; דהחשש שמא שקיל להו מרישיה אם בא לפנות הוי גזירה דשכיחא וא&quot;כ הוי לן לגזור סמוך לחשיכה אלמלא הסברא דאסור להסיח דעתו מהם&lt;br&gt;4) הגר&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ט) ס&quot;ל דסמוך לחשיכה ממש אסור לצאת אפי&#x27; בכרמלית {ויתכן דהגר&quot;א לשיטתו דס&quot;ל (סי&#x27; רס&quot;א) כהרמב&quot;ם דלית ליה תוספת שבת אלא מדרבנן אבל לדידן דיש תוספת שבת דאורייתא סמוך לחשיכה ממש הוי כחשיכה ופשוט דאסור לצאת}, וכתב הביה&quot;ל (ד&quot;ה בידו) דלפי&quot;ז מיושב תפילין דקמ&quot;ל דמותר לצאת בתפילין אפי&#x27; סמוך לחשיכה ממש&lt;br&gt;5) התהילה לדוד הביא מרמב&quot;ן רשב&quot;א וריטב&quot;א עוד תירוץ דהוא רגיל לצאת עם תפילין בראשו ואינו אלא גזירה אחת"	סימן רנב סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין בזה&quot;ז?	כתב המג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ג) דכיון דאין לנו רה&quot;ר דאורייתא אלא כרמלית מותר לצאת סמוך לחשיכה [ולפי הגר&quot;א אסור לצאת סמוך לחשיכה ממש], אבל כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק נ&quot;ב) דלפי השיטות דיש לנו רה&quot;ר דאורייתא אסור 	סימן רנב סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מהו הלימודי זכות על אלו שאינם מקפידין על הוצאה סמוך למנחה?	"1) סומכין שאין לנו רה&quot;ר דאורייתא&lt;br&gt;2) כתב התפארת ישראל (שבת פ&quot;א בועז אות ה&#x27;) דדוקא דברים דאורחייהו למנקט להו כל שעה חיישינן שמא ישכח [ותפילין בכלל זה], אבל שאר דברים מותרים, וכן פסק קובץ הלכות (פ&quot;ד סעי&#x27; ט&#x27;) דמותר להעביר חפץ ממקום למקום [כגון להביא ספר לביהכ&quot;נ או מאכל לשכינו או להוציא האשפה] דרק אסרו דברים שנושא בתמידות, אבל לפי&quot;ז יהא אסור ליתן מפתח לתוך כיסו דזה דרכו אפי&#x27; בחול. אולם, ממ&quot;ב (ס&quot;ק נ&quot;א) משמע דכל חפץ בכלל האיסור, ויש לדחות דמיירי דוקא בחפצים שנושא בתמידות {ויש לדייק השעה&quot;צ (ס&quot;ק ל&quot;ה) דכתב &quot;פשוט&quot; ואי אמרת דכוונתו על כל חפצים ממש הרי אינו פשוט כ&quot;כ}&lt;br&gt; 3) מבואר בראש יוסף דהחצי שעה סמוך לחשיכה היינו מצאה&quot;כ שהוא י&quot;ג וחצי דקות אחר שקיעה, וא&quot;כ אינו אסור אלא ט&quot;ז וחצי דקות קודם שקיעה (קובץ הלכות פ&quot;ד הע&#x27; י&quot;ב) {אכן, מדויק מפמ&quot;ג (א&quot;א סס&quot;ק כ&quot;ו) דכוונתו על סמוך לבין השמשות דכתב שבכרמלית אין מצוה &quot;סמוך&quot; לחשיכה ויוכל בין השמשות למשמש}"	סימן רנב סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	למה צריך לבדוק בגדיו סמוך לחשיכה?	"1) כתב רש&quot;י שלא יהא דבר בבגדו וישכח ויצא, וכן כתב המחבר שלא יהיה שם דבר ויצא לרה&quot;ר, וטעם זה שייך דוקא ברה&quot;ר ולא בכרמלית או במקום שיש עירוב [ולולי דבריהם התהל&quot;ד היה אומר שהוא רק לבודק ולידע אם יש דבר בכיסו אבל א&quot;צ להסירו, אבל מודה דמבואר מהפוסקים דצריך להסירו], וגם נשים צריכות ליזהר בזה (כה&quot;ח ס&quot;ק פ&quot;ג), ועל זה נאמר הלכתא רבתא לשבתא דהוא דבר גדול להפרישו מאיסור שבת (גמ&#x27; ורש&quot;י שבת י&quot;ב ע&quot;א)&lt;br&gt;2) המג&quot;א (ס&quot;ק כ&quot;ו) הוסיף עוד טעם לבדוק שלא יהיה דבר מוקצה (מ&quot;ב ס&quot;ק נ&quot;ה), וזה שייך אפי&#x27; בכרמלית או במקום שיש עירוב"	סימן רנב סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לפי הטעם דמוקצה, למה לא אמרינן ספק דרבנן לקולא?	הוא דבר מצוי להניח דברים בכיסו, וגם אפשר לברורי בקל (פמ&quot;ג א&quot;א ס&quot;ק כ&quot;ו, שעה&quot;צ ס&quot;ק ל&quot;ט)	סימן רנב סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"למה איתא בגמ&#x27; (שבת י&quot;ב ע&quot;א) חייב למשמש, והטור כתב מצוה למשמש?"	"1) תי&#x27; הביה&quot;ל (ד&quot;ה מצוה) דהיה פשוט להטור דאע&quot;פ דאיתא בגמ&#x27; &quot;חייב&quot; אינו אלא מצוה, דהמשנה לא אסר אלא לצאת מביתו סמוך לחשיכה ולא אסר כשהוא יושב בביתו, אלא על כרחך הוא מצוה בעלמא למשמש אפי&#x27; כשהוא יושב בביתו {ונראה דאע&quot;פ שכתב הביה&quot;ל דיש מצוה לבדוק כשהוא יושב בביתו, היינו דוקא כשכוונתו לצאת מביתו} [דמבואר בטור ושו&quot;ע דהדין למשמש הוא להסיר הדברים ממנו, אבל לולי דבריהם התהילה לדוד רוצה לפרש דכל הדין למשמש הוי לידע מהו בתוך כיסו דלא חיישינן שישכח ויצא בזמן מועט כזה]&lt;br&gt;2) ועוד תי&#x27; הביה&quot;ל ע&quot;פ הגר&quot;א דחצי שעה סמוך לשקיעה יש מצוה למשמש, אבל החיוב למשמש הוא סמוך ממש לשקיעה, וכ&quot;כ הנהר שלום"	סימן רנב סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	מה הדין במקום דליכא רה&quot;ר אלא כרמלית?	"עדיין צריך למשמש משום מוקצה, אבל משום הוצאה לפי המחבר א&quot;צ לחוש שמא יצא לכרמלית דהוי גזירה לגזירה אבל לפי הגר&quot;א חיישינן סמוך לחשיכה ממש אפי&#x27; לכרמלית וה&quot;נ צריך למשמש"	סימן רנב סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לבדוק כל כיסין שלו?	"כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק נ&quot;ה) דא&quot;צ לבדוק אלא כיסין שדרכו להשתמש בו [והתהילה לדוד (סי&#x27; ש&quot;י) כתב שהמג&quot;א ס&quot;ל דצריך לבדוק כל הכיסין שבדעתו ללבוש בשבת, אכן לא שמענו ואפשר לפרש המג&quot;א בענין אחר (עי&#x27; קובץ הלכות פ&quot;ד הע&#x27; י&quot;ז)]"	סימן רנב סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לבדוק בגדים המיוחדים לשבת שאין בהם חפצים של מוקצה?	"השיב הגר&quot;ש קמנצקי שליט&quot;א דצריך לחוש אפי&#x27; בבגדים אלו שהוא לובשם קצת בערב שבת וקצת במוצאי שבת וגם בשמחות (קובץ הלכות פ&quot;ד הע&#x27; י&quot;ז)"	סימן רנב סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם צריך לבדוק כיסין בשבת גופה?	"לפי הגר&quot;א דצריך למשמש סמוך לחשיכה ממש אפי&#x27; במקום כרמלית ה&quot;ה בשבת גופה אסור להניח דברים לתוך כיסו אפי&#x27; במקום כרמלית, וכן מבואר במעשה רב אות קמ&quot;א), וכן נקט הגר&quot;ז (סי&#x27; ש&quot;ג סעי&#x27; כ&quot;ג), אכן לפי שאר הפוסקים לא חיישינן בכרמלית שיצא ומותר להניח דברים בתוך כיסו, ומיהו כתב המ&quot;ב (ס&quot;ק נ&quot;ו, שעה&quot;צ ס&quot;ק מ&#x27;) בשעה שהוא יוצא לחוץ בודאי צריך לבדוק בכיסו וכמ&quot;ש הפמ&quot;ג לעיל דאפי&#x27; באיסור דרבנן צריך לבדוק אם אפשר לברר בקל, אבל במקום שיש רה&quot;ר דאורייתא יש להחמיר שלא ליתן דברים לתוך כיסו כי היכי דיש מצוה למשמש סמוך לחשיכה, וכן נקט השש&quot;כ (פי&quot;ח הע&#x27; קע&quot;ו) בשם רשז&quot;א, אבל מקיל אפי&#x27; ברה&quot;ר בבגד שאין דרכו לצאת בו חוצה דאז לא חיישינן שיצא לרה&quot;ר"	סימן רנב סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם מותר ליתן tissues בכיסו בביהכ&quot;נ בשבת?	"נראה דלפי הגר&quot;א אסור אפי&#x27; במקום דליכא רה&quot;ר דס&quot;ל דיש חיוב למשמש סמוך לחשיכה ממש אפי&#x27; בכרמלית וה&quot;ה בכל שבת, אבל לפי המחבר במקום דליכא רה&quot;ר בודאי מותר, ואפי&#x27; במקום דאיכא רה&quot;ר הוי רק מצוה לכתחילה למשמש בגדיו וה&quot;ה באמצע השבת הוא רק מצוה לכתחילה שלא להניח דברים בבגדו, ובודאי בשעה שהוא יוצא לחוץ צריך לבדוק"	סימן רנב סעיף ז		
